<h1>התשב"ץ סימנים ש"ז—ש"ט</h1>
<h2>דף מח.</h2>
והר"ם ז"ל כשהיה אוכל ואדם אחר עמו ובא אדם שלישי ונתן לו לשתות בקש ממנו שיאכל עמו מעט לפי שכבר חייב בזימון לפירוש התוספות ואינו רוצה לזמן עליו ע"י שתייה לבד לפי שפסק רב אלפס שאין לזמן ע"י שתייה ואם אדם חשוב הוא שאינו רוצה לזמן אותו לאכול עמו בדבר מועט מבקש אחר שיאכל עמו כזית פת כדי לברך בזמון ואם אין לו שלישי שיאכל עמו פת מזמן עמו על ידי שתיה הואיל ונפק מפומיה דרב אלפס. הג"ה מיהו בתוספת רבינו יהודה פסק כי ההיא דתני בירושלמי שנים שאכלו ירק ואחד דגן מצטרפי' ומיהו רבינו שמשון מקוצי אומר דאין הלכה כאות' ברייתא משום דקא מסיק עלה בירושלמי מתנית' ר' היא כלומר יחידאה היא ורבנן פליגי עליה ועוד ראיה אחרת מחמת קושיא דקשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דאמר ר' יוחנן להוציא אחרי' ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן משמע דוקא להוצי' אחרים אבל להצטרף אפילו לירק ובירושלמי קאמר עד שיאכל כזית דגן משמע אבל להצטרף אפילו לירק א"כ קשיא אהדדי אלא ש"מ לא קשיא כאן בעשרה כאן בשלשה לעשרה אפילו ירק נמי כיון דאיכא רובא דמנכר אבל בשלשה אינו מצטרף בירק וכ"ש דבשתייה אין מצטרף עכ"ל: ולעשרה מצטרף אפילו שלשה על ידי שתייה לשבע שאכלו אבל ד' לא משום דבעינן רובא דמנכר: וקטן אינו מצטרף לא לי' ולא לג' עד י"ג שנים ויום אחד.
